1. מאפים: תחרות קשה בגיזרה הזו. יש המון מאפים מדהימים, על חלקם כבר כתבתי החל מהפאו דה קז'ו ותאומתה הצ'יפה, הטורטאס הנפלאים בכל מקום – האמפנדס בארגנטינה וצ'ילה שמשתנים ממקום למקום ובכל פעם עולים באיכות ומשחקים בלשון. ולפעמים בשיניים, אם החליטו לשים זית שלם בפנים. אבל אנחנו בענייני הפתעות, נכון? אז ארפה. כן. ארפה. כל… Continue reading המאכלים שהכי לא ציפיתי לאכול והלהיבו אותי: פרק שלישי
1. מנות היםטירדיטו וסביצ׳ה מיקסטו, פרוטאס דל מאר (פונטה סאל, פרו) – כתבתי על המסעדה הזו גם בפרק של הסביצ׳ה. הכמות הנדיבה, הטריות של הדגים שנשלו שעה לפני, והרוטב החמצמץ המעולה שיש בהם – הלצ׳ה דה טיגרה, והנה לכם ההסבר לשקט שהיה בשולחן גם אחרי כמה ביסים.זה היה אחרי שבוע שאכלתי בו כמעט 8 פעמים… Continue reading המאכלים שהכי לא ציפיתי לאכול והלהיבו אותי: פרק שני
כשאתם קוראים על אוכל בדרום אמריקה, יש לכם מושג איך הוא פחות או יותר הולך להיראות. וגם לי היה. אבל לא באמת. יש איזה קטע כזה, שככל שהמסע ממשיך שם אתה שואל את עצמך ״מה כבר יכול להפתיע אותי?!״, הרי כבר אכלת עם ארגנטינאים פיצה על גחלים, וגם סביצ׳ה אצל שף שנחשב בעולם בתחום, ואכלת… Continue reading המאכלים שהכי לא ציפיתי לאכול והלהיבו אותי: פרק ראשון
הפירות בקולומביה מצחיקים.כלומר, אין להם איזה ספיישל סטנדאפ בנטפליקס, אבל מה שכן יש להם, אלו שמות שאף פעם אי אפשר לצפות – קורובה (שנשמע בכלל כמו שם של צ׳יף אינדיאני), גואנבאנה (שנשמע כמו השם של הבת של הצ׳יף), גולובה, זאפוטה (שנשמע כמו הצליל של דריכה בטעות על ביסלי), ולולו (שנשמע כמו ההוא מהטלטאביז). ובאמת, כל… Continue reading פירות בקולומביה
את המאכל הזה לא תרצו לפספס גם אם אתם רק דקותיים בברזיל. יש לו אופי משלו, וטעמים שונים מהמוכר. הוא פריך אבל גם כבד, הוא רטוב ויבש, הוא אדמתי וימי, הוא מגיע ככריך אבל גם חתוך – תכירו את האקרז׳ה – בתוך לחמניה שעשויה משעועית עין שחורה (לוביה), וטוגנה, כמובן, בשמן דנדה – שמן דקלים,… Continue reading אקרז׳ה ברזילאי, סמל לדת שלמה
מרסדס כמעט משכה אותי ביד, ביום לפני שנפרדנו – ״אני חייבת לקחת אותך לאכול פלאנצ׳יטה״. לא ציפיתי ממנה להרבה. רק כמה ימים לפני כן היא הכניסה את היד לתיק שלה ואמרה באנגלית "I brought you a surprise. did you already ate a Kaki?״הייתי צריך כמה רגעים לצאת מהשוק ולהיזכר ש״קאקי״ בספרדית (ועוד מיליון שפות) זה… Continue reading פלאנצ׳יטה, ה״הכל בצלחת״ של בוליביה
קמח טפיוקה הוא קסם בעיניי. בפעם הראשונה שראיתי אותו הופך לקרפ כמעט התפלצתי. בעודי מסתובב במטבח של ההוסטל, ראיתי את הטבחית שופכת את הקמח על המחבת כמו שהוא, בלי לערבב אותו במים, בלי ליצור בלילה. פשוט ככה. התקרבתי וראיתי איך כל פירורי הטפיוקה מתחברים אחד לשני לקרפ אחיד ומגובש. האם זו מטאפורה למשהו, שאלתי את… Continue reading בייז'ו, נשיקה ברזילאית
אם יש משהו שלא הייתי מוכן אליו, זו הצרחה שפקיד הקבלה בהוסטל נתן לי בפתאומיות.זה קרה ביום הראשון לטיול שלי בדרום אמריקה. נחתתי בבואנוס איירס והמתנדבת בהוסטל הפנתה אותי לפקיד הקבלה אליו ניגשתי כדי להירשם. על הדלפק שלו היה משקה עשבים מוזר, בכוס עשויה עץ, עם קשית ממתכת. הסתכלתי עליו לוגם מהקשית בזמן שאני מחכה… Continue reading שרבה מאטה – המרענן הרשמי של הקיץ, והחורף, והבוקר, והצהריים, והחוף, והבית…
הספרדים עזבו את פרו, ויום אחרי רודריגז וגבריאלה כבר ניסו לשחזר את המתכון. "נראה לי שהיה בזה דלעת, גבריאלה", רודריגז אמר.וגבריאלה ענתה: "רודריגז, זה סופגניה, עושים את זה מקמח". "מי אמור, נוווווווווו" האריך רודריגז, ורצה להוסיף עוד ו'-ים, אבל ידע שזה רק יאריך את הזמן בינו לבין ביס בסופגניה מטוגנת בתוך-פה-שלו, והוסיף בנחרצות: "זה היה… Continue reading פיקארונס, השפינג׳ הפרואני
אחד ממאכלי הרחוב הכי מוכרים בברזיל היא הקושינייה. הקושינייה היא כמו ענן. לא במרקם. אנשים שאומרים שלמאכל יש מרקם של ענן הם שקרנים, הרי כל מי שחווה ערפל או עשה טרק בגובה מספיק יודע שלעננים יש מרקם של, ובכן, אויר. אז למה הקושינייה היא כמו ענן? כי כשמסתכלים עליה, כל אחד מדמיין צורה אחרת. אגס?… Continue reading קושינייה ברזילאית
