אחד ממאכלי הרחוב הכי מוכרים בברזיל היא הקושינייה.
הקושינייה היא כמו ענן. לא במרקם.
אנשים שאומרים שלמאכל יש מרקם של ענן הם שקרנים, הרי כל מי שחווה ערפל או עשה טרק בגובה מספיק יודע שלעננים יש מרקם של, ובכן, אויר.
אז למה הקושינייה היא כמו ענן? כי כשמסתכלים עליה, כל אחד מדמיין צורה אחרת.
אגס? לגמרי.
ביצה? ממש.
דמעה של גוליבר? יו, גם אני רואה את זה.
פורפרה משנות ה 80? הלוואי והיא הייתה מסתובבת ככה!
חללית קטנה שיוצאת מחללית גדולה בסרטים ההם? שאתם גיקים…
בפועל, כוונת המקור היא לעשות אותה בצורה של ירך עוף.

מי שהיה בברזיל, מכיר את הסיומת הפורטוגזית הכה אהובה ונפוצה ״ינייה״ שמרמזת על משהו חמוד או קטן, ואכן, קושינייה פירושה ״ירך קטנה״.
אני שומע את גלגלי המחשבה שלכם עכשיו ויודע שאתם עושים בראש את ההקבלה לעברית, אני אעזור לכם: קושינייה = ירכוש.

אז מה זו הקושינייה הזו? קרוקט עוף די גדול.
עוף קצוץ מתובל קלות שנטבל בבלילת קמח וציר עוף.
היא תתובל קלות בליים, כוסברה, שום ובצל.
המקור של המאכל בסיפור רומנטי על נסיך במאה ה-19 שהחלק היחידי שאכל בעוף היה הירך. יום אחד הוא רצה ירך ולטבח לא היה מספיק ירך להגיש, אז הוא יצר את הקושינייה.
וואו, בחיים לא חשבתי שאכתוב כל כך הרבה פעמים "ירך" בפוסט אחד.

לקושינייה יש די הרבה וריצאיות בברזיל: 
עוף מעורבב עם גבינה, תירס, או פירה תפוחי אדמה או אפילו עם קסאבה. תלוי באיזה איזור אתם. 
בסאו פאולו אפשר למצוא קושינייה עם תחליפים צמחוניים: ג׳ק פרוט – שמאוד פופולרי באמריקה הלטינית כתחליף בשר או במילוי פטריות שימג׳י – רמז להשפעות היפניות בברזיל. 

לפעמים הקושינייה תגיע עם רוטב בצד, לרוב לא.
המרקם? אתם יודעים. טעמתם קרוקט אחד טעמתם את כולם.
אישית, לא מסוגל לאכול דברים במרקם הזה, אז כמות הקושינייס שטעמתי מסתכמת בשתיים.
אבל היי, אני לא דוגמא, וברזילאים ותיירים מתים עליה והיא לחלוטין אחד המאכלים הכי פופולריים בברזיל.
את הקושינייה תמצאו בעיקר במאפיות, דוכני רחוב, ולאנצו׳נטס – מסעדות פאסט פוד זולות עם אוכל עומד שאנשים לוקחים לרוב לדרך.