במהלך סיור אוכל בבנגקוק נתקלתי במאכל הזה, שהוא כולו פשוט אבל גם מלא הוד והדר, מכיל בתוכו לא מעט ברכיבים שאפשר ממש להרגיש איך כל אחד מוסיף לו – קאנום בואן יואן (Kanom bueang Yuan).

״קאנום בואן״ זה בעצם קרפ תאי (=תאילנדי). קאנום היא תחילת נפוצה לחטיף או קינוח.
יש את הקטנים שתיראו בכל שוק – ״קאנום בואן תאי״, שהוא קינוח קראנצ׳י וכייפי שמכיל מרנג, חלמונים, שיערות קוקוס, ולפעמים גם שיזף סיני (ז׳וזובה) או הפתעה אחרת.
ויש את הגדול יותר, שעליו באנו לדבר – קאנום בואן יואן.
״יואן״ זו המילה בתאית ל״וייטנאמי״, או בקיצור: קרפ תאילנדי בסגנון וייטנאמי.
למעשה, הקרפ הזה שואב השראה בעיקר ממאכל וייטנאמי בשם באן סיו.

הקאנום בואן – הן הקטנים והן הגדולים הם קרפים שעשויים מקמח אורז וקמח מש (כן, השעועית הירוקה הקטנה הזו שניסו לשכנע אותנו לפני 15 שנים שהיא בריאה אז ניסינו לאכול בכח, זרקנו לפח את כל השקית אחרי יום ואכלנו פסטה כנחמה), מטוגנים על ווק אט אט.
במקרה של הקאנום בואן יואן – מפאת גודלו ודקותו, על הווק.
כשהוא מוכן ומתקרר מעט, הוא הופך לקריספי.
אז, מעמידים אותו על הצלחת ומעמיסים אותו בחתיכות בשר קוקוס, שרימפס, עלי קפיר ליים, פלפל שחור, טופו, נבטים ובוטנים.
לתוך כל זה מוזגים את קערית התוספת –  קערית מלאה במלפפונים, בצלי שאלוט, צ׳ילי מזן ״רשע״, ג׳ינג׳ר וכוסברה כשכל זה עטוף ברוטב של חומץ אננס, מלח וסוכר-קוקוס (סוכר שממוצה מהדקל עצמו, לא מהפרי).
לא פחות מ 15 רכיבים בלי להכליל את הקרפ עצמו.
אחרי ששופכים את הקערית – סוגרים את הקרפ ושוברים את כולו.