במרץ השנה קפצתי לפאלרמו, סיציליה, למספר שבועות.
הופתעתי לגלות שהיא כוכבת ידועה של אוכל רחוב.
זה לא אוכל רחוב פאנסי או מוקפד, אלא ממש אוכל שעובר בין דורות, כיאה למסורת האיטלקית, ונועד במקור, כמו כל אוכל רחוב – למעמד הפועלים.
סיציליה, שנכבשה על ידי, ובכן- מי לא בעצם, גם ספגה השפעות מהן – ואוכל הרחוב שלה מגוון ושונה בהתאם. אפשר לראות השפעות מזרח תיכוניות, טורקיות וספרדיות.
את אוכל הרחוב המעניין והמגוון אפשר למצוא בשווקים, ואני ממליץ בחום לעבור בהם שוב ושוב ולנסות הכל.
הנה כמה דברים שתוכלו למצוא שם בשווקים וגם לא:
1. פריטולה (Fritulla) – שאריות של בשר עגל, אלו שאני טעמתי הן מדוכן מחוץ לשוק קאפו, נעשות מהבשר בחיבור העצמות ברגלי העגלים, ומבושלות בסיר ענק. שומני ורך.
2. פאנלה (Panelle) – לביבות חומוס מטוגנות ורכות עם מלח, פלפל, פטרוזיליה.
הן לפעמים מוגשות בתוך כריך, מה שמהווה ארוחה שלמה. היום מסעדות מגישות אותם למנה ראשונה. טעמתי במספר מקומות, ואם טועמים את הלא נכונות, אפשר בקלות לחשוב שזה מאכל משעמם.
שוק קאפו יתן מענה לטובות בהחלט.
3. קאצילי (cazzilli) – מי שיודע איטלקית וקורא את המילה הזו, קצת נחרד. קאצו\קאצולו הן מילות גנאי בסיציליה.
אבל הקאצילי הם קרוקטים של תפוחי אדמה. פשוטים, כייפים, עם ציפוי עבה קצת יותר ובפנוכו – קצת פחות רך מהמקובל שמכיל גם מעט נענע. גם אותו וגם את הפאנלה כיף לאכול כשמעליהם סוחטים לימון.
4. ארנצ׳ינה (arancina) – מה שנקרא בקטניה ״ארנצ׳ינו״ ובשאר הדרום ״ארנצ׳יני״, כאן הוא ארנצ׳ינה. ״קציצת״ אורז שבושל עם זעפרן, שבמילוי שלו בדרך כלל – בשר עם אפונה, כל הדבר הזה מטוגן. מוגש במקומות מסוימים בגודל מוגזם ונע בספקטרום של בין ״סתם טעים״ ל ״למה למען השם אין לי עוד מקום בקיבה כוסאומו״.
5. רבאצטה (Ravazatte) – לחמנית אוורירית (או בעברית-קולינרית: ״עננית״) עם ריקוטה ותרד. פשוט וכייפי.
6. ספינצ׳ונה (Sfincione) – בעיניי המאפה שהוא הכוכב של אוכל הרחוב, ובהחלט אחד המאפים הכי טובים שטעמתי באיטליה. כן, יותר מרוב הפיצות.
מדובר בבצק פוקאצ׳ה שישן לילה, עליו רוטב בצל שטוגן במשך 3 שעות עם אנשובי, רוטב עגבניות עם אורגנו ופירורי לחם, ועל הכל גבינת קשקבל. בשביל להבין ממה אני מתלהב כל כך, וכדי שלא תיפלו במקומות בינוניים, זה המקום שלכם:
Panificio Pietro Bonaccorso
המשפחתי בשוק vucceria.
7 . פאנה קה מאיוסה (Pane ca meusa) – ובכן, כריך שבתוכו טחול וריאות מטוגנים בלארד. אין דרך יפה לתאר את זה – טעמים קצת יותר קשוחים מהמוכרים למי שמורגל באכילת נתחים ולא איברים פנימיים. כאחד שלא אוהב ריאות – הכריך הזה היה אפילו טעים!
8. קאנולו (Canolo) – צריך להציג את זה באמת? צינור הבצק העבה שעשוי מקמח, סוכר, יין מרסלה וקינמון, וממולא בקרם ריקוטה עם שבבי השוקולד בפנים, הוא בהחלט אחד הקינוחים הכי כייפים כאן – לא מתוק מדי, רך וקראנצ׳י, תענוג גדול.
9. ועוד כמה קטנות –
קנו גבינת פרימוסאלה (Primosale) – גבינה סיציליאנית עדינה שעשויה מחלב כבשים או קשקבל (Caciocavallo), רצוי שתיהן, יחד עם זיתי נוצ׳לאדה בשוק, לכו עם זה ל Taverna Azzura ותזמינו שם יין Sangue, הוא גם כנראה המקום האחרון שמגיש את היין הזה בעולם, שהוא עירוב של יינות מרסאלה עם זיביבו (נשבע שאני לא ממציא), מה שמייצר יין מתקתק שמערבל מהר את הראש. המחיר, אגב? יורו אחד.
תגובה אחת בנושא “אוכל רחוב בפאלרמו, סיציליה”