1. מאפים: תחרות קשה בגיזרה הזו. יש המון מאפים מדהימים, על חלקם כבר כתבתי החל מהפאו דה קז'ו ותאומתה הצ'יפה, הטורטאס הנפלאים בכל מקום – האמפנדס בארגנטינה וצ'ילה שמשתנים ממקום למקום ובכל פעם עולים באיכות ומשחקים בלשון. ולפעמים בשיניים, אם החליטו לשים זית שלם בפנים. אבל אנחנו בענייני הפתעות, נכון? אז ארפה. כן. ארפה. כל… Continue reading המאכלים שהכי לא ציפיתי לאכול והלהיבו אותי: פרק שלישי
1. מנות היםטירדיטו וסביצ׳ה מיקסטו, פרוטאס דל מאר (פונטה סאל, פרו) – כתבתי על המסעדה הזו גם בפרק של הסביצ׳ה. הכמות הנדיבה, הטריות של הדגים שנשלו שעה לפני, והרוטב החמצמץ המעולה שיש בהם – הלצ׳ה דה טיגרה, והנה לכם ההסבר לשקט שהיה בשולחן גם אחרי כמה ביסים.זה היה אחרי שבוע שאכלתי בו כמעט 8 פעמים… Continue reading המאכלים שהכי לא ציפיתי לאכול והלהיבו אותי: פרק שני
כשאתם קוראים על אוכל בדרום אמריקה, יש לכם מושג איך הוא פחות או יותר הולך להיראות. וגם לי היה. אבל לא באמת. יש איזה קטע כזה, שככל שהמסע ממשיך שם אתה שואל את עצמך ״מה כבר יכול להפתיע אותי?!״, הרי כבר אכלת עם ארגנטינאים פיצה על גחלים, וגם סביצ׳ה אצל שף שנחשב בעולם בתחום, ואכלת… Continue reading המאכלים שהכי לא ציפיתי לאכול והלהיבו אותי: פרק ראשון
אם יש משהו שלא הייתי מוכן אליו, זו הצרחה שפקיד הקבלה בהוסטל נתן לי בפתאומיות.זה קרה ביום הראשון לטיול שלי בדרום אמריקה. נחתתי בבואנוס איירס והמתנדבת בהוסטל הפנתה אותי לפקיד הקבלה אליו ניגשתי כדי להירשם. על הדלפק שלו היה משקה עשבים מוזר, בכוס עשויה עץ, עם קשית ממתכת. הסתכלתי עליו לוגם מהקשית בזמן שאני מחכה… Continue reading שרבה מאטה – המרענן הרשמי של הקיץ, והחורף, והבוקר, והצהריים, והחוף, והבית…
אם יש משהו שאני זוכר מארוחות בארגנטינה, זה הזמן שבו הן נמשכות. שעה המתנה לאוכל במסעדה, שעתיים עד שמחממים מנגל (למה? עוד כמה פסקאות), אמפנדסים שנעשים במשך ערב שלהם, ואפילו ערב אחד שבו חבורת ארגנטינאים שמחה הזמינה אותי ב 8 בערב, בדיוק כשהרעב החל לקנן, לאכול פיצה "על האש". כמה תמים הייתי. הפיצה הייתה מוכנה… Continue reading צ׳וריפאן, הרבה יותר מעוד נקניקיה בלחמניה
זה לקח לי פחות מ 24 שעות מהרגע שנחתתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, עד שנכנסתי לקונדיטוריה הראשונה. המטרה הייתה ברורה – אלפחור, או למעשה, אלפחורס. כי אתם יודעים איך זה – אחד אמנם חונק, אבל המתיקות של הדולסה דה לצ׳ה – ריבת החלב, משאירה טעם של עוד. דולסה דה לצ'ה הוא בעצם הסוס הטרויאני של הטעם. הייתי… Continue reading מאפי גבינה כדוריים (ושיעור בפורטוגזית שיציל אתכם)
חודש שלם חיכיתי להגיע לבואנוס איירס כדי למצוא ספר ראוי שיסדר לי כבר את הזקן המציק. שערות התערמו, הפיאות איבדו צורה זה מכבר, והחלקים שמסביב לפה ממש הציקו.אני לא רגיל לשיער שצומח על הראש כבר יותר מעשור, אתם מבינים. ההחלטה להפסיק להתגלח שבועיים לפני הטיסה הרימה כמה גבות, אבל הרגישה לי נכונה כמו משהו שרציתי… Continue reading זקן
