אחד הדברים הכי מסובכים כשמחפשים מידע תרבותי על מנות, זה למצוא את את המקור שלהם. ותמיד יש כמה גרסאות, גם לקאוסה, אחד המאכלים הכי אייקונים, מוכרים ומזוהים עם פרו – 1. הגירסה האותנטית: המאכל הוא מאכל קדום ומגיע מהמילה קאוסיי בשפת הקצ׳ואה, שמשמעותה: חיים, או ״נותן חיים״. שם נרדף גם לתפוחי אדמה.2. הגרסה הפטריוטית: חוסה דה… Continue reading קאוסה פרואנית
1. מאפים: תחרות קשה בגיזרה הזו. יש המון מאפים מדהימים, על חלקם כבר כתבתי החל מהפאו דה קז'ו ותאומתה הצ'יפה, הטורטאס הנפלאים בכל מקום – האמפנדס בארגנטינה וצ'ילה שמשתנים ממקום למקום ובכל פעם עולים באיכות ומשחקים בלשון. ולפעמים בשיניים, אם החליטו לשים זית שלם בפנים. אבל אנחנו בענייני הפתעות, נכון? אז ארפה. כן. ארפה. כל… Continue reading המאכלים שהכי לא ציפיתי לאכול והלהיבו אותי: פרק שלישי
1. מנות היםטירדיטו וסביצ׳ה מיקסטו, פרוטאס דל מאר (פונטה סאל, פרו) – כתבתי על המסעדה הזו גם בפרק של הסביצ׳ה. הכמות הנדיבה, הטריות של הדגים שנשלו שעה לפני, והרוטב החמצמץ המעולה שיש בהם – הלצ׳ה דה טיגרה, והנה לכם ההסבר לשקט שהיה בשולחן גם אחרי כמה ביסים.זה היה אחרי שבוע שאכלתי בו כמעט 8 פעמים… Continue reading המאכלים שהכי לא ציפיתי לאכול והלהיבו אותי: פרק שני
כשאתם קוראים על אוכל בדרום אמריקה, יש לכם מושג איך הוא פחות או יותר הולך להיראות. וגם לי היה. אבל לא באמת. יש איזה קטע כזה, שככל שהמסע ממשיך שם אתה שואל את עצמך ״מה כבר יכול להפתיע אותי?!״, הרי כבר אכלת עם ארגנטינאים פיצה על גחלים, וגם סביצ׳ה אצל שף שנחשב בעולם בתחום, ואכלת… Continue reading המאכלים שהכי לא ציפיתי לאכול והלהיבו אותי: פרק ראשון
הספרדים עזבו את פרו, ויום אחרי רודריגז וגבריאלה כבר ניסו לשחזר את המתכון. "נראה לי שהיה בזה דלעת, גבריאלה", רודריגז אמר.וגבריאלה ענתה: "רודריגז, זה סופגניה, עושים את זה מקמח". "מי אמור, נוווווווווו" האריך רודריגז, ורצה להוסיף עוד ו'-ים, אבל ידע שזה רק יאריך את הזמן בינו לבין ביס בסופגניה מטוגנת בתוך-פה-שלו, והוסיף בנחרצות: "זה היה… Continue reading פיקארונס, השפינג׳ הפרואני
הסיפור התחיל לפני כמה שנים טובות בכלל, בסלון, יושב מול פרק של המסע המופלא של אהרוני וגידי בפרו.פרו תמיד הקסימה אותי, אבל פתאום משהו חדש נפתח: ראיתי איך נראית התרבות והקולינריה שלה ורותקתי יותר.אחד המקומות שגידי ואהרוני ביקרו והשתפכו עליו, היה מקום נטול תפריט בשם Chez Wong שקרוי על שם השף שם. הוא הכין להם… Continue reading סביצ׳ה, המלך הבלתי מעורער של דרום אמריקה
לימה נחשבת בקרב הרבה מהמטיילים כעיר משעממת, אפורה ונטולת אטרקציות.ובכן, אני כאן כדי להפריך את זה עם המלצות בולטות בתוך ומחוץ למסלול המוכר. סדנת בישול אם אתם רוצים לדעת להכין סביצ'ה, ללמוד איך לבחור פירות, ירקות ודגים בשוק,לטעום את כל הפירות של פרו שאתם לא מכירים, לטעום הומיטה, קאמוטה וגבינה מקומית, וללמוד לשקשק פיסקו סאוור… Continue reading מה עושים בלימה?
צ'אצ'אפויס (chachapoyas) היא עיר באמזונס, פרו.רוב התיירים בה הם פרואנים, ונראה שהשאר צרפתים. בחיי, זה בטח חלק מדרך הבאגט או איך שהם לא קוראים לזה שם. בכל מקרה, איפה היינו? כן. צ'אצ'אפויס.בני העיר הם צאצאי הצ'אצ'אפויס – כ-10 שבטים שחיו באיזור לפני תקופת האינקה. העיר שלווה ושקטה, מחוסרת סופרים גדולים, אך עם שוק מרתק, מסעדות… Continue reading צ׳אצ׳אפויס, פרו
הנחיתה בקוסקו, פרו, הייתה די קשוחה. רגע אחד הייתי על חוף בברזיל עם שמש כייפית, בירה ביד ומכנס קצר, ואחרי 24 שעות, 3 מוניות, מעבורת ו-3 טיסות, נזרקתי בטעות במרחק קילומטר מההוסטל, נטול חמצן, מסדיר נשימה בעיר הגבוהה הזו, לבוש במכנס ארוך וסוודר צפוף, מובל להוסטל על ידי מליסה, חברה יקרה שהכרתי חצי שנה לפני בברילוצ׳ה,… Continue reading פירות בפרו
את הסיפור על הפיסקו הראשון שלי אני כנראה לעולם לא אשכח. וגם חבורה גדולה של סועדים במסעדה סינית: זה היה יום שבת בסנטיאגו, צ'ילה. ישבנו – חבר, ידידה צ׳יליאנית שלו ואני, בפאב-מסעדה, מזמינים משקאות ונשנושים. הפיסקו שהזמנתי הוגש, כשלידו – בקבוק סודה. החלטתי לוותר על ערבוב הפיסקו עם סודה למרות הפצרות חוזרות ונשנות של הצ'יליאנית שמולי שהתעקשה שבשביל… Continue reading פיסקו, הרבה יותר מדי פיסקו…
