לימה נחשבת בקרב הרבה מהמטיילים כעיר משעממת, אפורה ונטולת אטרקציות.ובכן, אני כאן כדי להפריך את זה עם המלצות בולטות בתוך ומחוץ למסלול המוכר. סדנת בישול אם אתם רוצים לדעת להכין סביצ'ה, ללמוד איך לבחור פירות, ירקות ודגים בשוק,לטעום את כל הפירות של פרו שאתם לא מכירים, לטעום הומיטה, קאמוטה וגבינה מקומית, וללמוד לשקשק פיסקו סאוור… Continue reading מה עושים בלימה?
צ'אצ'אפויס (chachapoyas) היא עיר באמזונס, פרו.רוב התיירים בה הם פרואנים, ונראה שהשאר צרפתים. בחיי, זה בטח חלק מדרך הבאגט או איך שהם לא קוראים לזה שם. בכל מקרה, איפה היינו? כן. צ'אצ'אפויס.בני העיר הם צאצאי הצ'אצ'אפויס – כ-10 שבטים שחיו באיזור לפני תקופת האינקה. העיר שלווה ושקטה, מחוסרת סופרים גדולים, אך עם שוק מרתק, מסעדות… Continue reading צ׳אצ׳אפויס, פרו
״איזה עוד מאכלים ברזילאיים אכלת כבר?״, הברזילאי שמתנדב בהוסטל בצפון ברזיל שואל. ״פיג׳ואדה, אקרז׳ה, ואטאפה, מאניסובה, בריגד…״״אתה אכלת מאניסובה?!״״כן״, אני עונה, מורגל בפליאה הזו, אבל משהו במבט שלו גורם לי לעצור ולהחזיר בשאלה: ״למה אתה שואל?״.הוא מסתכל עליי בחצי חיוך ומזדעק: ״כי זה יכול להרוג אותך!״.אני מחפש צל של צחוק על הפנים שלו, אבל הן לא… Continue reading מאניסובה, המאכל הכי מסוכן בברזיל
אם יש משהו שאני זוכר מארוחות בארגנטינה, זה הזמן שבו הן נמשכות. שעה המתנה לאוכל במסעדה, שעתיים עד שמחממים מנגל (למה? עוד כמה פסקאות), אמפנדסים שנעשים במשך ערב שלהם, ואפילו ערב אחד שבו חבורת ארגנטינאים שמחה הזמינה אותי ב 8 בערב, בדיוק כשהרעב החל לקנן, לאכול פיצה "על האש". כמה תמים הייתי. הפיצה הייתה מוכנה… Continue reading צ׳וריפאן, הרבה יותר מעוד נקניקיה בלחמניה
הנחיתה בקוסקו, פרו, הייתה די קשוחה. רגע אחד הייתי על חוף בברזיל עם שמש כייפית, בירה ביד ומכנס קצר, ואחרי 24 שעות, 3 מוניות, מעבורת ו-3 טיסות, נזרקתי בטעות במרחק קילומטר מההוסטל, נטול חמצן, מסדיר נשימה בעיר הגבוהה הזו, לבוש במכנס ארוך וסוודר צפוף, מובל להוסטל על ידי מליסה, חברה יקרה שהכרתי חצי שנה לפני בברילוצ׳ה,… Continue reading פירות בפרו
זה היה אחד הימים הראשונים בסלבדור דה באהיה, ברזיל. הסתובבתי בפלוריניו, האיזור התיירותי שם. מוזיאונים, מבנים היסטוריים, נוף לים, מעלית בגובה 70 מטרים באמצע רחוב, ארכיטקטורה קולוניאלית, כנסיות, רחובות שוקקים ואפילו הבית של ז'ורז' אמאדו. הייתי רעב, התיישבתי במסעדה שיש לה מספיק ביקורות טובות בגוגל, והזמנתי מוקקה. רגע לפני שהמוקקה הגיעה, קצב תופים מטורף הקפיץ את הרחוב. חשבתי… Continue reading מוקקה ובובו: שני תבשילי דג ברזילאיים מופלאים
תסתכלו רגע על התמונות: אחרי פתיח של לחם, רוטב חריף, סלט עם עגבניה גבינה ובצל – מנה ראשונה: מרק עוף, מוגש עם רצועת עוף שעליה חתיכות גבינה סלק גזר וקישואים. למנה שניה: צלי בשר עם אפונה וירוקים, עם בצל אפוי בתנור, ביצת שלו וקרוקט של גבינה ותפוחי אדמה בקראסט קינואה ברוטב פיקנטי. לקינוח: גלידת מנדרינות… Continue reading סיפור על מסעדה מפתיעה, פורצת דרך ושונה
זה לקח לי פחות מ 24 שעות מהרגע שנחתתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, עד שנכנסתי לקונדיטוריה הראשונה. המטרה הייתה ברורה – אלפחור, או למעשה, אלפחורס. כי אתם יודעים איך זה – אחד אמנם חונק, אבל המתיקות של הדולסה דה לצ׳ה – ריבת החלב, משאירה טעם של עוד. דולסה דה לצ'ה הוא בעצם הסוס הטרויאני של הטעם. הייתי… Continue reading מאפי גבינה כדוריים (ושיעור בפורטוגזית שיציל אתכם)
כשכותבים על מאפים, עוגות, תבשילים, אתם יכולים לדמיין בערך איך זה מרגיש בפה. בפירות, להעביר טעם? שום סיכוי. זה חומר הגלם הבסיסי, היש מאין, והטבע יודע להשתגע בדרכים ששפים עוד מנסים. ככה, בכל פעם כששואלים אותי ״כמו מה הטעם של הפרי הזה?״ אני מתכווץ קצת ומתבלבל.בגלל זה – מקווה שדווקא דרך הסיפורים, הטעם של הפירות ייקלט… Continue reading פירות בברזיל וההתאהבות הקטנה שלי
קצת מורכב לכתוב על המאפה הזה, ולפעמים אני שואל את עצמי בשביל מה. הוא מגיע מבוליביה, מדינה שרוב האנשים שאני מכיר לא שואפים ולא יגיעו אליה. אלו שיגיעו אליה – יישמרו מאוד מלאכול שם אוכל מקומי או אוכל לא מערבי בגלל השמועות והסיפורים (הדי לא מוצדקים) על קלקולי הקיבה. אלו שיגיעו אליה ויאכלו אוכל מקומי – לרוב… Continue reading סאלטנייה, כנראה המאפה הכי טעים בעולם
