ביום הראשון של הקרנבל בריו דה ז'נרו יצאתי עם חבר למסיבת רחוב. הגענו למסיבה המונית על חוף הים, ולא ידענו מה הולך לקרות. בכלל, לא היה בעיר שום סממן בדמות שלטים, תפאורה או תכונה מיוחדת. חודש לפני כן, בעיירת חוף באורגוואי, פגשתי את אדם ורבקה, זוג ניו זילנדי-אוסטרלי שמטייל ברחבי העולם. גיליתי אנשים טובי לב עם אופי… Continue reading המדריך לקרנבל בריו דה ז׳ניירו
הסיפור התחיל לפני כמה שנים טובות בכלל, בסלון, יושב מול פרק של המסע המופלא של אהרוני וגידי בפרו.פרו תמיד הקסימה אותי, אבל פתאום משהו חדש נפתח: ראיתי איך נראית התרבות והקולינריה שלה ורותקתי יותר.אחד המקומות שגידי ואהרוני ביקרו והשתפכו עליו, היה מקום נטול תפריט בשם Chez Wong שקרוי על שם השף שם. הוא הכין להם… Continue reading סביצ׳ה, המלך הבלתי מעורער של דרום אמריקה
לימה נחשבת בקרב הרבה מהמטיילים כעיר משעממת, אפורה ונטולת אטרקציות.ובכן, אני כאן כדי להפריך את זה עם המלצות בולטות בתוך ומחוץ למסלול המוכר. סדנת בישול אם אתם רוצים לדעת להכין סביצ'ה, ללמוד איך לבחור פירות, ירקות ודגים בשוק,לטעום את כל הפירות של פרו שאתם לא מכירים, לטעום הומיטה, קאמוטה וגבינה מקומית, וללמוד לשקשק פיסקו סאוור… Continue reading מה עושים בלימה?
צ'אצ'אפויס (chachapoyas) היא עיר באמזונס, פרו.רוב התיירים בה הם פרואנים, ונראה שהשאר צרפתים. בחיי, זה בטח חלק מדרך הבאגט או איך שהם לא קוראים לזה שם. בכל מקרה, איפה היינו? כן. צ'אצ'אפויס.בני העיר הם צאצאי הצ'אצ'אפויס – כ-10 שבטים שחיו באיזור לפני תקופת האינקה. העיר שלווה ושקטה, מחוסרת סופרים גדולים, אך עם שוק מרתק, מסעדות… Continue reading צ׳אצ׳אפויס, פרו
״איזה עוד מאכלים ברזילאיים אכלת כבר?״, הברזילאי שמתנדב בהוסטל בצפון ברזיל שואל. ״פיג׳ואדה, אקרז׳ה, ואטאפה, מאניסובה, בריגד…״״אתה אכלת מאניסובה?!״״כן״, אני עונה, מורגל בפליאה הזו, אבל משהו במבט שלו גורם לי לעצור ולהחזיר בשאלה: ״למה אתה שואל?״.הוא מסתכל עליי בחצי חיוך ומזדעק: ״כי זה יכול להרוג אותך!״.אני מחפש צל של צחוק על הפנים שלו, אבל הן לא… Continue reading מאניסובה, המאכל הכי מסוכן בברזיל
אם יש משהו שאני זוכר מארוחות בארגנטינה, זה הזמן שבו הן נמשכות. שעה המתנה לאוכל במסעדה, שעתיים עד שמחממים מנגל (למה? עוד כמה פסקאות), אמפנדסים שנעשים במשך ערב שלהם, ואפילו ערב אחד שבו חבורת ארגנטינאים שמחה הזמינה אותי ב 8 בערב, בדיוק כשהרעב החל לקנן, לאכול פיצה "על האש". כמה תמים הייתי. הפיצה הייתה מוכנה… Continue reading צ׳וריפאן, הרבה יותר מעוד נקניקיה בלחמניה
הנחיתה בקוסקו, פרו, הייתה די קשוחה. רגע אחד הייתי על חוף בברזיל עם שמש כייפית, בירה ביד ומכנס קצר, ואחרי 24 שעות, 3 מוניות, מעבורת ו-3 טיסות, נזרקתי בטעות במרחק קילומטר מההוסטל, נטול חמצן, מסדיר נשימה בעיר הגבוהה הזו, לבוש במכנס ארוך וסוודר צפוף, מובל להוסטל על ידי מליסה, חברה יקרה שהכרתי חצי שנה לפני בברילוצ׳ה,… Continue reading פירות בפרו
זה היה אחד הימים הראשונים בסלבדור דה באהיה, ברזיל. הסתובבתי בפלוריניו, האיזור התיירותי שם. מוזיאונים, מבנים היסטוריים, נוף לים, מעלית בגובה 70 מטרים באמצע רחוב, ארכיטקטורה קולוניאלית, כנסיות, רחובות שוקקים ואפילו הבית של ז'ורז' אמאדו. הייתי רעב, התיישבתי במסעדה שיש לה מספיק ביקורות טובות בגוגל, והזמנתי מוקקה. רגע לפני שהמוקקה הגיעה, קצב תופים מטורף הקפיץ את הרחוב. חשבתי… Continue reading מוקקה ובובו: שני תבשילי דג ברזילאיים מופלאים
תסתכלו רגע על התמונות: אחרי פתיח של לחם, רוטב חריף, סלט עם עגבניה גבינה ובצל – מנה ראשונה: מרק עוף, מוגש עם רצועת עוף שעליה חתיכות גבינה סלק גזר וקישואים. למנה שניה: צלי בשר עם אפונה וירוקים, עם בצל אפוי בתנור, ביצת שלו וקרוקט של גבינה ותפוחי אדמה בקראסט קינואה ברוטב פיקנטי. לקינוח: גלידת מנדרינות… Continue reading סיפור על מסעדה מפתיעה, פורצת דרך ושונה
את הסיפור על הפיסקו הראשון שלי אני כנראה לעולם לא אשכח. וגם חבורה גדולה של סועדים במסעדה סינית: זה היה יום שבת בסנטיאגו, צ'ילה. ישבנו – חבר, ידידה צ׳יליאנית שלו ואני, בפאב-מסעדה, מזמינים משקאות ונשנושים. הפיסקו שהזמנתי הוגש, כשלידו – בקבוק סודה. החלטתי לוותר על ערבוב הפיסקו עם סודה למרות הפצרות חוזרות ונשנות של הצ'יליאנית שמולי שהתעקשה שבשביל… Continue reading פיסקו, הרבה יותר מדי פיסקו…
