שותים·פרו·צ׳ילה

פיסקו, הרבה יותר מדי פיסקו…

את הסיפור על הפיסקו הראשון שלי אני כנראה לעולם לא אשכח. וגם חבורה גדולה של סועדים במסעדה סינית: 
זה היה יום שבת בסנטיאגו, צ'ילה. 
ישבנו – חבר, ידידה צ׳יליאנית שלו ואני, בפאב-מסעדה, מזמינים משקאות ונשנושים. 
הפיסקו שהזמנתי הוגש, כשלידו – בקבוק סודה. החלטתי לוותר על ערבוב הפיסקו עם סודה למרות הפצרות חוזרות ונשנות של הצ'יליאנית שמולי שהתעקשה שבשביל פעם ראשונה זו טעות.
הבנתי את זה רק שעה אחרי כשנפרדתי מהם והלכתי להוסטל. 
רחוב וחצי לפני ההוסטל השלפוחית שלי הודיעה לי שכלו כל הקיצין. רצתי למסעדה סינית סמוכה ושאלתי את המלצר היכן השירותים. הוא הצביע ואני הלכתי בכיוון.
ניסיתי להזיז את דלת הכניסה לשירותים, אבל היא סירבה לזוז. הפעלתי יותר כח וזה פשוט לא עבד.

בינתיים שמתי לב ליותר ויותר מבטים מוזרים של סועדים סביבי, ובעודי מתאמץ להזיז את דלת ההזזה, תוהה אם יש לדלת הזו פטנט מיוחד, המלצר טפח לי על השכם, וכשהסתובבתי, הוא היה שם עם מבט די המום בעודו מסמן לי עם היד תנועה שאומרת "תעבור מסביב".
כן, מסתבר שבדקה הארוכה והמאומצת הזאת ניסיתי להזיז קיר. קיר.
כשיצאתי מהשירותים, מבטים שיפוטיים של סועדים עדיין עליי, הרגשתי שרק חסרה נזירה עם פעמון מאחוריי ל- walk of shame הזה, שיצאתי ממנו לפחות עם חיוך של שיכור.

אז מה זה המשקה מטשטש הדלתות הזה?
פיסקו הוא ברנדי דרום אמריקאי שקוף, עשוי מאחד או יותר מ-8 זני ענבים (בדרך כלל ענבים מזן איטליה או מוסקט) ולא מגיע לישון ארוך. 
את הפיסקו מכינים מענבים צעירים – במונחי דרום אמריקה, זה אומר קטיף באיזור תחילת מרץ. את היין מערבבים בשמרים, והוא תוסס. 
את היין המותסס מרתיחים, מרכזים את אדי האלכוהול ומקררים אותם. הנוזל שנוצר מיושן לפחות 3 חודשים בחביות נטולות ריח (בדרך כלל נחושת, אף פעם לא עץ), והוא הפיסקו. 
הפיסקו פשוט לרוב בטעמיו ומכיל בסביבות ה 40 עד 50 אחוז אלכוהול.

באיזור העיירה פיסקו בפרו אפשר למצוא אותו במגוון איכויות וטעמים ועם ארומות מפתיעות וטעימות.

 הפיסקו נפוץ כמרכיב במספר קוקטיילים פופולריים:
פיסקולה – ששמו מעיד על מרכיביו.
צ׳ילקאנו – פיסקו בשילוב ג׳ינגר אייל, עם תוספת ביטר, סאוור או ליים.
וכמובן, מלך הקוקטיילים שקיבל אפילו יום בשנה: 
פיסקו סאוור – פיסקו בשילוב סאוור ועם חלבון ביצה אם אתם בפרו.

בין פרו לצ׳ילה יש מחלוקת מה המקור של הפיסקו ומי המציא את הפיסקו סאוור. בשתי המדינות גאים ומתעקשים בהמצאה שלו באותה מידה.  
על פי האגדה וההיסטוריה המקובלת, הפיסקו סאוור הראשון הומצא בפאב במלון מאורי (Maury) בלימה, פרו, כשלקוח לא קיבל את מבוקשו והברמן המציא את הקוקטייל הזה עבורו כדי לרצות אותו. הלקוח התרצה ואפילו נהנה ממש בסופו של דבר, והקוקטייל הפך לשם דבר. מנסיון – שם אפשר למצוא את אחד הקוקטיילים הכי טעימים, מהנים (מנסיון של כמה עשרות יפות של מקומות) ונדיבים בפרו.

לקוקטיילי פיסקו יש המון וריאציות ושילובים מפתיעים. גיליתי את זה בסוף סיור בקוסקו, פרו, שהסתיים בפאב במעלה המדרגות.
כשהגענו לפאב, ביקשתי מהברמנים – חוליו ולילי, להכין איתם את הקוקטייל. 
הם ענו שכרגע זה לחוץ בגלל כמות האנשים בסיור, אבל ביקשו ממני לחזור אליהם בסופו. כשחזרתי, התיישבתי איתם לשיחה וחוליו ולילי החליטו לעשות איתי דיל: הם יכינו לי מה שאני רוצה מהתפריט בלי הגבלה, בתמורה לזה שאני אלמד את חוליו כמה משפטים באנגלית כדי שיוכל לתקשר עם תיירים. 
שעה וחצי ושלושה קוקטיילים אחרי והשיעור הסתיים: לא יכלתי לדבר אנגלית בעצמי.

כך תכינו פיסקו סאוור חמצמץ בגרסה פרואנית

בשייקר, ערבבו:
3 מנות פיסקו
חצי מנה מי סוכר (מים וסוכר מעורבבים ביחס שווה)
מנה מיץ ליים (לא להתפשר על לימון)
חלבון ביצה

משקשקים ללא קרח כדי להקציף את החלבון כמה שיותר,
פותחים ומוסיפים מעט קוביות קרח, משקשקים שוב קלות, ומוזגים לכוס לואו בול.
מוסיפים 3 טיפות של אונגוסטורה ביטר, 
מוודאים שיש שירותים קרובים ואין פוטנציאל להסכמי לימוד שפה ושותים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *