בשנה האחרונה חייתי בברצלונה כחודש וחצי.
יש משהו שונה קולינרית בלגור בעיר מאשר לטייל בה – מצד אחד מרווח תמרון קטן בארוחת צהריים שצריכה להיות מהירה טרם חזרה לעבודה ומצד שני – המון מקום לניסוי וטעיה.
וטעיה הייתה ועוד איך. לכן, ההמלצות כאן משלבות את המקומות הטובים, ומזהירות מהפחות.
לשם נוחות הקריאה, פיצלתי את ההמלצות לשני פוסטים.
פוסט ראשון (זה זה!) – סרווסריות וטאפסים (האוכל המקומי), מרקים (ראמנים ופו), מסעדות לטיניות ופיצות.
פוסט שני (הוא פה) – מסעדות בשר, קפה והפתעות נוספות.
המקום עדיין היה מלא עד אפס מקום.
אחרי שאכלתי בלא מעט מקומות שמגישים טאפאסים, זה ממש השאיר אבק לכולם, וכבר באמת לא היה טעם לנסות להיות בעוד סתם מקומות אחריו. היינו חבורה של שישה והתנפלנו חסרי בושה על עוד ועוד טאפאסים בזמן שאנחנו מזמינים עוד ועוד טאפאסים להתנפל עליהם. הכל שם הצטיין, ובמיוחד השרימפסים מהסוגים השונים. גם הארטישוקים הפתיעו שם. וגם כל השאר. אפילו הטורטייה.
Gasterea
יחד עם ההוא שמעליו, אפשר לומר שאלו המקומות הכי טעימים שאכלתי בהם בברצלונה. במקום הזה מוכרים פינצ׳וס – מנות קטנות שנפוצות יותר במטבח הבאסקי ובצפון ספרד באופן כללי. כייפיות לליווי אלכוהול אבל לא רק.
במקום הזה הייתי פעמיים. וגם שם הייתה התנפלות. מנת החציל הקריספי עם הגבינה והדבש לא תאומן, מנות הנקניקים מצוינות ממש, כל השאר משובח וטעים, והמלצרים שם מוסיפים המון לאווירה עם שירות מחויך, קליל ומצחיק.
מקום חובה לכל מבקר לדעתי. אל תוותרו על הסיידר הטיפוסי וצפו באופן המזיגה היחודי שלו.
Bitacora Tapas
מקום שקצת נחבא אל הכלים, בפינת רחוב בפובלנאו. הטאפאסים שם יחסית ״כבדים״ יותר וגדולים. תהיתי אם לכתוב עליו, אבל אז נזכרתי במיט-בולס שלהם עם רוטב העגבניות המצוין שמלווה אותו. ולו בשביל זה.
2. מרקים:
ראמן
לא אהבתי: Ramen-ya Hiro. יכול להיות שאלו התקוות שהיו לי לגביו בגלל הדירוג בגוגל והתור בכניסה, אבל הוא היה די נפילה בעיניי. לא הצלחתי להגיע לחצי שלו והגעתי רעב. מזל שהגיוזות שהזמנתי ביחד סגרו פינה.
אהבתי מאוד: Koku Kitchen Ramen – מקום דחוס אבל עדיין מאוד נעים, קימצ׳י מצוין, גיוזות שמפתיעות בכמה שהן מעולות, וראמן נפלא שכיף לחזור לאכול שוב ושוב. יכול להגיד שבדיעבד כששאלתי מקומיים איפה אוכלים ראמן הם ציינו בדיוק את שני המקומות הללו עם אותו הרושם.
פו
זה בעיניי האוכל המושלם – המנה האחת הזאת שמבחינתי לאכול כל יום.
גילוי נאות מקדים: לא הייתי בוייטנאם.
לא יודע כמה מרקי פו אכלתי בחיי, זה מתקרב לתלת ספרתי לדעתי.
הפו הזה הוא לדעתי אחד מהשניים הטובים שאכלתי (איפה הראשון? חכו לסיכום קופנהגן…). עצמתי את העיניים תוך כדי אכילה והתמוגגתי. זה קרה אחרי שכבר התייאשתי מלמצוא מרק פו טוב בברצלונה בלא מעט מקומות. סיכוי סביר שטעמתי את כולם שם.
למקום קוראים Pho Saigon. כשהייתי שם היו בו רק לקוחות וייטנאמים ובובת דובי ענקית אחת. יש דובים בוייטנאם?
3. מסעדות לטיניות:
איזה כיף להיות במקום עם כל כך הרבה מסעדות לטיניות ופרואניות. מאז הטיול לדרום אמריקה חיכיתי לזה. בברצלונה כמובן יש לא מעט מהגרים מדרום אמריקה. איכות הבשר וכמות המסעדות מעידות על זה בגדול.
לא אהבתי:
lucuma y camote.
עושים אוכל פרואני עם קיצורי דרך והוא גם מרגיש כזה. תוסיפו לזה מלצרית אחת על עשרות אנשים ותקבלו אוכל בינוני עם שירות נוראי ממש והמתנות אינסופיות לקינוחים שלא הגיעו וכמעט חצי שעה המתנה לחשבון.
אהבתי:
1.Kiltro.
לטינית מצטיינת.
לחלוטין הסביצ׳ה הכי טוב שאכלתי עד כה מחוץ לפרו (אחרי 7-8 מסעדות שונות בברצלונה ו-ולנסיה), בלי תחרות, וגם הטאקואים שלהם אדירים.
פריחולס שהפיל לי את הלסת.
ממליץ ללוות הכל, כנהוג, בפיסקו סאוור.
2. Barrio Santo
מסעדה פרואנית אותנטית ומופלאה.
טירדיטו טעים וחרפרף שאכלתי בהנאה שלא נגמרת. טמאלס מצטיין ובול כמו בשווקים בפרו. איזה כיף לגלות מסעדה כזאת, בחיי, עושה חשק לנסות הכל שם.
4. פיצות: Panepizza Pizza al corte – פיצה מאוד טעימה במשקל ואולי הכי טובה שאכלתי בברצלונה. המקום היה קרוב לדירה שלי ושם הבנתי לראשונה את הביטוי "לתת לחתול לשמור על השמנת". לדעתי צריך להוסיף ״פיצה קרובה״ כפרמטר ב AirBnB.
Da nanni – מסעדת רחוב קטנטנה ממש מול הגלידה של מארקו – פיצה נאפוליטנית שמוכנה מהר וכייפית מאוד.
Don Kilo Italian Pizza – פיצריה גדולה וקצת יותר מיושבת מקודמותיה, עם פיצות מצוינות במבחר סגנונות וכמה הברקות יצירתיות יחודיות. תמיד מלא שם אז תזמינו מקום.
אחחחח איזה כיף שזכיתי לחוות חלק מהחוויות האלו איתך 3>