יא אללה, עד שסוף סוף אני כותב על אורוגוואי, אני בכלל כותב על… שוויצרים.

בחצי השני של המאה ה 19 הגיעו אזרחים שוויצרים לאורוגוואי.

בנק שוויצרי גדול קנה שטח חקלאי באורוגוואי, וכמה אזרחים חשבו לעצמם בטח "זאת מדינה שהשם שלה מסתיים בקריאת התפעלות – היא בטח מגניבה", והקימו שם עיר בשם "נואבה הלווסיה" (נואבה = חדשה, הלווטיה = שם קדום עבור שוויץ, כלומר שוויץ החדשה) או "קולוניה סויזה" במחוז בשם קולוניה.

כמו במדינות סמוכות – המטבח המהגר הגיע גם לכאן, והשוויצרים הביאו איתם את גבינות הגרוייר והאמנטל עם מסורת ההכנה שלהן. לימים הם הקימו במקום גם בית ספר לגבנות.

מבלי לדעת, הם, ומהגרים אירופאים נוספים שהגיעו אחריהם, הולכים להפוך את אורוגוואי שהתזונה שלה התבססה בעיקר על בשר, לצרכנית גבינות לא קטנה.

הגבינה הפופולרית ביותר באורוגוואי היא גבינת קולוניה, שנקראת על שם המחוז. היא גבינה חצי קשה שמיוצרת מחלב פרה בתהליך מסורתי של בישול ולחיצה בתבניות ומיושנת בין 4 ל 12 חודשים.

אחוז השומן בה הוא בין 45 ל 60 אחוז.

הדבר הראשון ששמים אליו בגבינה הזו, כיאה לגבינה שוויצרית – הוא גודל החורים שמגיעים לקוטר של 3 ס"מ.

המרקם רך ונעים לאכילה ובטעם היא מזכירה דווקא צ'דר, עם העדינות האופיינית בטעמים, המליחות הקלה ורמזי המתיקות.