תסתכלו רגע על התמונות:
אחרי פתיח של לחם, רוטב חריף, סלט עם עגבניה גבינה ובצל –
מנה ראשונה: מרק עוף, מוגש עם רצועת עוף שעליה חתיכות גבינה סלק גזר וקישואים.
למנה שניה: צלי בשר עם אפונה וירוקים, עם בצל אפוי בתנור, ביצת שלו וקרוקט של גבינה ותפוחי אדמה בקראסט קינואה ברוטב פיקנטי.
לקינוח: גלידת מנדרינות עם אבטיחים בגריל, גלי אבטיח, טוילים של קרמל וקיווי, והכל על רוטב אקליפטוס אננס עם קרם של לואיזה.
איפה הייתם מנחשים שאכלתי אותה וכמה לדעתכם היא עלתה?
ובכן, הצלחתם!
התשובות הן אכן בוליביה, ו 34 שקלים.
מדובר במסעדה מרווחת וטרנדית בשם Bolivian Popular food ששוכנת בבירת בוליביה: לה פאז, ופתוחה בצהרי כל יום, למשך שעתיים בלבד.
הרכיבים – מקומיים: ביצי שלו, קינואה, יוקה, צ'וניו וטונטה (סוגים של תפוח אדמה שעוברים קירור), פירות עונה שמצויים בשפע, פלפלים חריפים מקומיים כמו לוקוטו (רוקוטו), אחי בניטו ועוד.
את ההמלצה עליה קיבלתי חודש לפני, בעיירה דרומית בשם קופאקבאנה, בשיחה אקראית עם זוג שישב שולחן לידי במסעדה, שהתגלו שעה מאוחר יותר כמסעדנים אירים שהיגרו לבוליביה ויש להם מסעדת ארוחות בוקר על לחמים אירים משובחים ומיוחדים, טעימים וממלאים את הפה.
בחזרה לענייננו: התפריט במסעדה מתחלף כל שלושה ימים ולמעשה כולל מנות מהמטבח הבוליביאני שעברו הסבה למנות גורמה. הרעיון הוא להדגיש את הטעמים המקומיים ולחבר אותם ולאו דווקא לקחת אותם לכיוון בינלאומי, וזה אחד מסודות הקסם של האוכל במקום.
הקסם השני הוא שהמיזם הזה הוא בעצם שותפות של שלושה: שני שפים שמכתיבים את הדרך ושפית-מנהלת שמנצחת על כל התזמורת, כולם מגיעים מזרמים חדשים בבישול הבוליביאני שרוצים לחגוג את האוכל הבוליביאני ולהראות אותו לעולם. המטבח הגדול פתוח וקשה לפספס את זה: כל הטבחים שם צעירים – הם מתמחים בבית ספר לבישול.
הם ישמחו לספר על האוכל והמקור שלו בזמן שהם ממהרים להכין את המנה הבאה. אחרי הכל, יש תור בחוץ.