הדבר שהכי מפתיע בתאילנד הוא לגלות עוד מטבח חדש ותרבות לא מוכרת. זה תמיד בא לא צפוי.
יש לנו איזה משהו כזה במוח שנוטה להגיד "הא הבנתי", ובהרחבה בתאילנד – "אה, הבנתי, מסאג' חופים פאד תאי חיוכים שווקים חריף" ואז זה מגיע בהפתעה.
ו"זה", זה מה שקרה לי השבוע, בפוקט, עם תרבות הבאבא, כשהחלטתי לקחת סיור אוכל מקומי.
מקום המפגש בסיור האוכל היה מקדש, אבל כשהגעתי אליו היה ברור שזה לא עוד מקדש שכבר ראיתי עשרות כמוהו בתאילנד – בודהיסטי תאי. נחתתי במקדש סיני!
ואז, במשך כמעט 6 שעות, יחד עם המדריכה, גיליתי את תרבות הבאבא.
הבאבא הם למעשה צאצאי ערבוב של תאים מפוקט, וסינים מדרום מזרח אסיה (הוקיאן) שהגיעו לתאילנד בסוף המאה ה 19 (אבל גם לפני). סוג של פרנקאן.
יש להם קהילה ענקית משלהם בפוקט, עם תרבות, מקדשים, אוכל, מתוקים ואירועים. קהילה מגובשת, מאורגנת וחברית. והיא היום אחת הקהילות העשירות בתאילנד.
אבל הם לא התחילו ככה. הם עבדו קשה במשך עשורים מבוקר עד לילה במכרות הבדיל ותעשיות הגומי. שעות האכילה שלהם היו בהתאם – 6 בבוקר עד 9 בלילה, וכללו 7 ארוחות קלות (כמעט כמוני!) , תוצאה של צורך למלא אנרגיה ולחזור לעבודה במהירות.
המטבח שלהם מפתיע – הוא מעין מטבח פיוז'ן תאי-סיני. לפעמים יותר תאי, לרוב מאוד סיני, והוא מאוד פלפלי. עד כמה?
קודם כל – יש להם קארי של פלפל שחור. זה לא אומר שאין בו גם צ'ילי, כמובן.
לאכול את הקארי הזה מרגיש כאילו החריפות עשתה אנשלוס למערכת הטעם והריח.
יש להם פלפל שחור בעוגיות (נשבע), ואפילו בממתקים. גיליתי את זה בדרך הקשה, כמובן:
כשעצרנו בדוכן רחוב וקנינו ממתקים – כדור סטיקי רייס ירוק ממולא בקרם שעועית מש (זה מעולה, בחיי) עם פלפל שחור שנותנים כברכת have a smooth life – באתי לתת ביס גרגרני מהאמצע, ולמזלי המדריכה הזדעקה וזרקה לי: ביסים קטנים.
הביס הקטן הראשון הבהיר לי למה.
החטיף השני, אותו הדבר ללא פלפל שחור, בצבע אדום בצורת שריון צב שמשמעותו "מזל טוב (צבע אדום) וחיים ארוכים (צב)" היה כבר יותר מתוק, אבל נאמן למתוקים התאים – לא מאוד.
ועם כל הפלפל השחור הזה (שאגב, יש לו ארומה ועשירות אחרת ממה שהכרתי עד כה), יש גם מנות מעניינות שכבר בא לי לאכול שוב –
מו הונג (moo hong) – כנראה המנה הכי מוכרת שיצאה מהמטבח הזה: חזיר מבושל ארוכות ברוטב מתוק ופלפלי. מעדן אמיתי.
מרק מי סואה (mee sua) – מרק נודלס עם בשר חזיר, ביצה עלומה, שאלוט מטוגנים, בצל ירוק, וירוקים שמוגש עם מנטו – מעין באן קטן (גם אתם המשכתם את זה בראש עם "שמונה ימים שמנו נתן"?) מטוגן.
קאינג סום – קארי חמוץ חריף שמבשלים בו דגים וירקות,
מנות קארי עם דגים מותססים שכדי לשכך את טעם הדגים מוסיפים למנות המון ירקות ונודלס אורז טריים שיורידו מהטעם הקשוח. מה שגורם לי לתהות: למה שמתם את זה מלכתחילה?!
ועוד דים סאמים מיוחדים, משחקים עם ספרינג רולס טריים ממולאים בירקות וחזיר שהושרה יומיים במרינדה, ומנות נודלס אורז (מי-הון) מטוגנות.
