אחד הדברים הכי מסובכים כשמחפשים מידע תרבותי על מנות, זה למצוא את את המקור שלהם.
ותמיד יש כמה גרסאות, גם לקאוסה, אחד המאכלים הכי אייקונים, מוכרים ומזוהים עם פרו – 
1. הגירסה האותנטית: המאכל הוא מאכל קדום ומגיע מהמילה קאוסיי בשפת הקצ׳ואה, שמשמעותה: חיים, או ״נותן חיים״. שם נרדף גם לתפוחי אדמה.
2. הגרסה הפטריוטית: חוסה דה סאן מרטין, ממשחררי דרום אמריקה, שכונה גם ״המשחרר״ (אני נשבע!) רצה לממן את הוצאות המלחמה ועשה זאת על ידי דוכני רחוב שבהם מכרו את הקאוסה, עד אז מאכל ללא שם.
3. הגירסה הרומנטית והמקובלת: במלחמת האוקיינוס השקט, חיילים פרואנים נקלעו לחוסר אספקת של מצרכי מזון.
האזרחים חיפשו ואספו מצרכים חיוניים ומזינים קלים להכנה, על מנת לייצר מאכל שיהיה גם קל ונוח לקחת לדרך – הם שילבו ביצה (חלבון), תפוחי אדמה (פחמימות) , אבוקדו (שומן) והנשים אלתרו את המאכל הזה שנקרא על שם קריאת המלחמה: ״Por la causa״, למען המטרה!

זה לא משנה באיזה גירסה תבחרו – קל להבין למה המנה הזו היא כה אייקונית ומחוברת לפרו.

אז מה יש בקאוסה?
תפוחי אדמה מבושלים מרוסקים, מתובלים בליים ומחית פלפל צ׳ילי צהוב (אח׳י אמריו), הרבה יותר מסתם מחית תפוחי אדמה או פירה, שמקורצים לשתיים עד שלוש חתיכות.
ביניהם, מבחר מילויים לבחירה:
1. הבסיסית, שעליה מורכבים רוב הדברים: עגבניה אבוקדו, מיונז וביצה קשה.
2. טונה עם בצל אדום קצוץ, מחוזקת במיונז (ללא העגבניה).
3. חזה עוף מבושל ומיונז.
4. שרימפס ורוטב גולף (רוטב שמקורו בארגנטינה שמכיל קטשופ, מיונז וחרדל).
5. צמחוני: אפונה, גזר ושעועית ירוקה קצוצים.

מלבדם, יש עוד כמה מילויים נפוצים פחות כמו תמנון ושמן זית, אנשובי עם רוטב צ׳אלקה (בצל, עגבניה וצ׳ילי), דגים מומלחים עם יוקה ותירס וגם קאוסה ניקיי (השפעות מהמטבח היפני) ואפילו קאוסה רימונים.
מעל הקאוסה יהיו בדרך כלל פלחי זיתים, צ׳ילי עלים ירוקים ועוד.
הקאוסה נאכלת קרה, והמרקם שלה נימוח, כך שבנעיצת מזלג אפשר לאכול מכל השכבות ביחד ולקבל רובד טעמים ומרקמים רחב ונעים – לימוניות, חריפות, שומניות והכל ברכות ועם רוטב שעוטף את הכל יחד עם תפוחי האדמה הנפלאים שממלאים את הפה.

או בקיצור: הכלאה של פאי רועים, סנדוויץ׳ וטירמיסו על סטרואידים.

הפוסט נכתב בשיתוף עם אמיר בילדנר, שף ישראלי שהתמחה במסעדת אסטריד וגסטון בפרו, ואחראי גם לקאוסה ניקיי בתמונה מטה.