מורו דה סאו פאולו, ברזיל.
התחנה האחרונה שלי במדינה המופלאה.
4 ימים בבאפר שהייתי צריך למלא בין סלבדור לטיסה לפרו.
עיר תיירותית, חמישה חופים, המון אסאי, מסיבות חוף, וכל-ערב-עם-יין-בבריכה.
ביום האחרון שלי שם, נגה הצטרפה.

מכיוון שזה למעשה היה היום הראשון שלה ב-מורו, מה היה יותר טבעי מלהכיר לה את העיר?
אז כמובן שעשינו ההיפך, ויצאנו בסירת צהריים מוקדמת לעיירה סמוכה בשם גמבואה
התחלנו את היום שם במריחת חימר על הפנים ושאר הגוף, וכדי להעביר את הזמן עד שהוא יתייבש – בירה על חשבון הדוכן ושייק פירות במחיר מלא. כשהחימר התייבש, נכנסנו למים כדי להסיר אותו ובמשך דקות ארוכות לא הפסקנו להתפעם מהעור הרך שהתהווה תחתיו.
ואם כבר אנחנו במים, וברזיל, אז כמובן, נשארים במים.

לאחר שעה או שעתיים או שנה, אתם יודעים איך זה בים, החלטנו ללכת לאכול. קיבלנו המלצה מחבר של מוכר השייקים, והגענו למסעדה המומלצת.
כיאה לעיירת חוף – דג וצ'יפס הייתה הבחירה הטבעית שלנו.
המתנה ארוכה ומורטת עצבים (עדיין ברזיל) ,ובתוכה שיחה על מקורות ביטויים בעברית.
אחרי בערך נצח דקות, כשהגיעה המנה, נגה, שההמתנה כבר גמרה לה כל שביב של שפיות בערך, פשוט נעצה את המזלג בדג, ובתערובת של ספק עצלנות ספק רעב – במקום להרים את הדג אל הצלחת שלה, פשוט גררה אותו על הצ'יפס.
חיוך נקווה בפניי ועוד לפני שאמרתי משהו שמעתי כבר את ה- "שתוק" המוכר.
שתי דקות אחר כך, בהמשך לשיחת הביטויים הקודמת, נגה עם המון הומור עצמי כבר חשבה על זה ש- "לגרור את הדג על הצ'יפס" יכול להיות אחלה ביטוי בעברית לעצלנות.
הארוחה הסתיימה, צפינו בשקיעה המתהווה, הים היה בעיצומו של השפל השני שלו באותו יום ועל כן החלטנו לחזור ברגל דרך החוף הזמני, שעוד כמה שעות כבר יתמלא שוב.
הליכה פשוטה, של חצי שעה, על החוף, בין סלעים שחרקים מנצנצים עליהם, בחשיכה מציקה, ואנחנו שוב במורו.

החלטנו להסתובב קצת לפני שאנחנו מתפצלים להוסטלים שלנו. נכנסנו למרכז העיר, שם היו מספר דוכנים, נשנשנו שוקולד כיאה לשני גרגרנים והמשכנו ללכת.
כשעברנו ליד דוכן של קעקוע חינה, נגה זרקה משהו על לעשות קעקוע משותף. היססתי קצת תוך הנהון לחיוב, אבל אחרי יום שבו מרחתי על עצמי חימר, והלכתי בין סלעים בחשיכה, זה היה כמעט הדבר ההגיוני לעשות.
עיינו בחוברת הקעקועים תוך חיפוש רעיון טיפשי, ולא הצלחנו למצוא רעיון מתאים. המקעקע סיפר שהוא יכול לצייר לנו ציור חדש אם יש לנו רעיון משלנו, ולי יצא "אתה יכול לצייר דג נגרר על צ'יפס?"
נגה התלהבה מהרעיון והחליטה שזה יהיה טראמפ סטאמפ של פקאצות, המקעקע ירה שתי סקיצות, צייר וצבע, חצי שעה המתנה, ויש קעקוע חינה כפול.